רשומות

  "הסוד שבחוסן הנפשי" סיפורה של משתתפת בקבוצת אלמנות - אימהות ליתומים מתבגרים. ההרצאה הועברה על ידי ציפי פאוסט  בכנס אילת, על התמודדות עם אבל ושכול בינואר 2013 הלנה מגיעה לקבוצה מונעת ע"י צורך מרכזי – לפתור את הקונפליקט שהתעורר בינה לבין ביתה בעקבות גילוי הסוד על נסיבות מות האב. למרות המוטיבציה הגבוהה של הלנה להצטרף לקבוצת האלמנות היא חוששת שלא תצליח להיפתח וסודה יישאר שמור אצלה כבעבר. לאחר המפגש ההיכרות עלתה אצלי שאלה שאיני יודעת כיצד להשיב לה: האם שיתוף הסוד יקרב אותה או ירחיק אותה מקבוצה זו. מחד, שערתי ששיתוף סודה   יסייע לה בהתמודדות רגשית עם כאבה, ומאידך לא הייתי בטוחה האם אלמנות הקבוצה יהיו קשובות דיין לסיפור החריג שלה.   אתאר להלן את התהליך שעברה הלנה בקבוצה . קבוצת האלמנות היוותה עבור הלנה ועבור שאר חברות הקבוצה, מקום בו נגעו בטראומת האבדן והשלכותיה. האתגר שלהן היה להשיג שליטה טובה יותר בחייהן ולשפר את הקשר עם ילידהן ועם הסביבה. במפגשים הראשונים שיחזרה הלנה בקבוצה את הדפוס של שמירת הסוד שהיה נהוג במשפחתה. מכיוון שחששה שהסוד יתגלה, היא בחרה לנצור
תמונה
  טיפול בחרדת נהיגה חרדת נהיגה ( DRIVING PHOBIA ) היא מצב שבו האדם חש חרדה, מצוקה ופחד סביב הצורך לנהוג או לנסוע במכונית או המחשבה על אלו. הנהיגה בכבישים (ובעיקר בכבישי ישראל) יכולה להיות חוויה היוצרת מידה לא מועטה של לחץ. בעצם הנהיגה ישנם גורמי לחץ רבים הנבנים בהדרגה בכל פעם שאנחנו נוהגים וזאת בצד אירועים בעלי אופי טראומטי כגון תאונת דרכים. בין אם מדובר בהתפתחות הדרגתית של חרדת נהיגה או שהיא פועל יוצא של תאונה או אירוע לא נעים אחר בכביש (בין אם בחוויה אישית, בחוויה של אחר ולעתים אפילו כתוצאה מצפייה בסרט או תוכנית טלוויזיה) הרי שבסופו של יום, האדם מפתח חרדה עמוקה בכל פעם שהוא נדרש לנהוג. בשלבים הראשונים של התפתחות הפוביה, כאשר האדם מתחיל להיות מודע לחשש ההולך ומתגבר בתוכו, הוא ינסה בדרך כלל להתמודד “בכוח” עם הפחד בבחינת “נפלת מהסוס עלה עליו מיד”. תהליך זה בדרך כלל גורם להצפה בחרדה ולנסיגה מהירה מהמכונית ומהניסיון לנהוג. כתוצאה, תהליך ההימנעות מתחיל ועם כל התנסות שלילית, הולך ומתחזק עד כדי כך שאותו אדם יחדל בהדרגה לנהוג ולעתים אף יעדיף שלא להשתמש כלל במכונית – גם לא כנוסע. באופן מסורתי

טיפול באנשים שחוו אבדן במשפחה

תמונה
להתמודד מחדש עם האבדן- מפגש עם עולמן הפנימי של אלמנות אימהות למתבגרים   פרטי המשתתפות בקבוצה המוצגת במאמר שונו לצורך שמירה על פרטיותן   מבוא מאמר זה דן בהתמודדות המחודשת של קבוצת אלמנות, אימהות למתבגרים עם האבדן, בשלב שבו ילדיהן הגיעו לגיל ההתבגרות. אלמנות אלה איבדו את בני זוגן במהלך 10-15 השנים האחרונות, כאשר ילדיהן היו עוד צעירים. חלק מהאלמנות קיבלו בעבר טיפול אינדיבידואלי או קבוצתי. הקבוצה מנתה חמש אלמנות שנפגשו פעם בשבוע במהלך שבעה חודשים. שם הקבוצה היה "לגדל מתבגר בלי אבא" והוא חייב את המנחה והמשתתפות להתמקד בנושא זה, אך במהלך המפגשים המתקדמים צפה ועלתה על פני השטח גם ההתמודדות עם אבדן בן הזוג והתאפשר עיבוד מחדש של הפרידה . שלוש הנחות היו מרכזיות בהנחיית קבוצה זו : • כאשר ילדי האלמנות מגיעים לגיל ההתבגרות מתעוררים צרכים התפתחותיים חדשים הן אצל האימהות האלמנות והן אצל המתבגרים היתומים . • בתקופה שלאחר מות בן הזוג, חלק מהאימהות לא היו פנויות להעניק את התמיכה הדרושה לילדיהן. ובהגעתם של אלה לגיל ההתבגרות, הם ידרשו הסברים או יביעו כעס על נטישתם ברגעים קשים כל כך . • הידברות